מאת שיר צימרמן
אני רוצה להיות בכנות מלאה מולך ולשתף שעלתה בי המילה פרידה.
כשהסתכלתי עליך במסיבה, באמצע הרחבה, רוקד בלעדי עם כל החופש שלך, חשבתי על זה שכמעט לא היה לך זמן להיות רווק ושאולי בגלל זה אתה לא מסוגל להיות לידי כשאנחנו יוצאים אני תמיד מפחדת שאנשים מתבלבלים בין אני רוצה להיות לבד לבין אני רוצה להיות בלעדייך, כשאני אומרת אנשים אני מתכוונת אליך ואליי.
אתה אומר שאני טועה, אתה בערך האדם היחיד בהיסטוריה שיש לו ביצים להראות לי שאני טועה, משליכה, הופכת את הרצונות שלי לרצונות שלך. אתה אומר שלדבר על פרידה זה אמיץ, שזה אקט מקרב ואתה באמת מתקרב, לא כי אתה מפחד לאבד אותי, כי אתה אוהב אותי מהמקום הכי עמוק של הלב.
לפעמים כשזוג נפרד אני ישר משליכה את זה על עצמי, אם זה קרה להם מה זה אומר עליי?
אם הזוגיות שלהם לא עמדה במבחן החיים, מה יקרה לזוגיות שלי?
את עצובה כי את לא מקבלת את מה שמגיע לך, לא בגלל כן זוגיות לא זוגיות, מתגעגעת לא מתגעגעת, את עצובה כי את לא מקבלת את מה שמגיע לך והגבר שלך יביא לך את מה שמגיע לך.
הוא אוהב אותי.
הוא רוצה בטובתי.
הוא מעוניין בי.
הוא בוחר אותי.
הוא יודע מה הערך שלי.
הוא בטוח בקשר שלנו.
הוא מעריך אותי.
הוא רואה אותי.
הוא נאמן לי.
לא מעוניינת בלא מעוניינים.
לא מעוניינת באנשים שלא יודעים מה הם רוצים.
לא מעוניינת בחצי אהבה.
חצי תשוקה.
חצי אמת.
לא מעוניינת בלהשקיע זמן בחיבור חלש.
לא מעוניינת בתקשורת בינונית, תקשורת חסרה.
לא מעוניינת בגבר שלא יודע לאהוב אישה.
אני ממש ממש ממש ממש שוקלת להיפרד ממנו אני מרגישה שמשהו כאן הזוי
22:53 כאילו הוא רוצה להיפרד ממני ולא יודע איך
בוקר אחד אם בוקר אחד תתעוררו ולא תבחרו אחד בשנייה יותר את תדעי להתמודד ולצמוח מזה אני מבטיחה.
לפעול מפחד ולחץ יוביל אותך לפגוש עוד פחד ולחץ.
לכבד את הגוף שלי
לכבד את הקצב שלי
לכבד את החלומות שלי
לכבד את הנשמה שלי
לכבד את הפחדים שלי
לכבד את הלב שלי
אני חושבת שאני רוצה להיפרד שאני לא יודעת איך לעשות את זה נסיתי להיפרד השבוע ולא הרגשתי שלמה.
נשרים פחדים מסתובבים כמו נשרים מעל הפרידה ומאיימים לטרוף את הלב שלי, הפחד שלא יהיה לי חיבור כזה, הפחד שהאהבה הזאת לא תשנה צורה ותרגיש כמו פספוס בעוד כמה שנים, פחד שאני אשאר לבד, שאף אחד לא יבחר בי, שהלב לא יתעורר שוב.
מול הנשרים האלה, יש לי כוח על והוא החיבור אל עצמי ואל הידיעה שעשיתי את הכי טוב שלי.
בחרתי ובחרנו להיפרד וכמו שהתמסרתי לקשר, עכשיו אני מתמסרת לפרידה. בלי חרטה.
להמשיך הלאה בלי להתחכם בלי להתחשבן בלי לתהות מה היה יכול להיות בלי להשוות מי התגבר קודם בלי לחזור אחורה בלי להסתפק בשאריות בלי ליפול להרגלים בלי לחפש סימנים בלי חרטות כמו באוניברסיטה, שאת יושבת בכיתה ואת רואה 12 בשעון והמרצה מסיים לדבר ואת פשוט אוספת את הדברים שלך ויוצאת כי את יודעת שהשיעור נגמר, עם אותה ידיעה בדיוק תבואי לפרידה. תאספי את עצמך ותצאי, הזוגיות הזו סיימה את תפקידה בחייך.
רק לשחרר ולעשות מה שצריך כדי להמשיך הלאה. אם זה נגמר אז זה נגמר.
אני רוצה להיפרד באופן מוחלט אני רוצה לשחרר את הרעיון שנחזור אחד הדברים שהכי מעכבים אותי מלהיות מאושרת זה לא לקבל את המציאות כמו שהיא, לעמוד מול החיים ולהתנגד להם בכוח, במקום לשחרר ולעוף אני נאחזת בעבר ומנסה להחיות מתים, בשביל מה? אפשר לשנות את המציאות רק על ידי נוכחות בכאן ועכשיו, לחזור אחורה מעולם לא קידם אותי.
בוחרת לא לנתק בין הרגש וההיגיון,
הם לא אויבים, הם ניזונים אחד מהשני,
הם הכי טובים כשהם באים ביחד.
הכל עניין של איזון וזה באחריותי לאזן.
אני לא אוהבת שרגש מנהל אותי.
אני לא אוהבת שהיגיון מנהל אותי.
אני תמיד אשתדל להשמיע
ולתת מקום לכל הקולות בתוכי.
לא לפחד להרגיש,
לא לפחד לחשוב,
כשאני סומכת על עצמי,
מתקיימת בתוכי הרמוניה
של אמונה עצמית ואהבה,
כשאני בוחרת לעשות מה
שעושה לי טוב ומשמח אותי,
אני יכולה להעניק טוב אמיתי
גם למישהו אחר.
